One of the most widespread debates in the contemporary Teshuvas of the last generation was regarding aborting a fetus that has been diagnosed with Tay-Sachs disease r”l. This heated disagreement mainly focused on two great Poskim, R. Moshe Feinstein and R. Eliezer Waldenberg, formerly known as the Tzitz Eliezer. The discussion began in 5735 when the Tzitz Eliezer was presented with a question from an individual asking about aborting a fetus—diagnosed with Tay-Sachs disease—after three months (first trimester). In a lengthy response, bringing down a multitude of different Rishonim and Acharonim to show that there is room for leniency brought down below, the Tzitz Eliezer concludes that it is permissible to abort the fetus up until seven months:
שו”ת ציץ אליעזר חי"ג סי' ק”ב:
השאלה היא, אודות הפסקת הריון בגלל המחלה הנקראת תיי – סקס.. הטכניקה בה ניתן כיום לבצע בדיקות מעבדה אלה, אינה נותנת תוצאות לפני תום שלשה חדשי הריון. לזאת נפשו בשאלתו, אם: האם לראות במחלה זו אשר תוצאותה כה חמורות וכה וודאיות, מספיק חמור בכדי לאפשר הפסקת הריון גם אחרי שלשה חדשים, או האם התקופה הזו של שלשה חדשים היא אבסולוטית ואין שום סיבה פרט לסיבה של פקוח נפש ישיר באם, אשר מאפשר הפסקת הריון אחר ג’ חדשי עיבור, ע”כ.והנה אחרי העיון בדבר בכובד ראש בכל צדדי הנתונים שבבעיה האמורה, נלפענ”ד על יסוד הבירורים הנרחבים שכתבתי בדבר הפסקת הריון בספרי שו”ת צ”א חלק ט’ סי’ נ”א שער ג’… כי שבמקרה המיוחד הזה אשר תוצאות כה חמורות בכנפיו עם המשכת ההריון והלידה, אפשר להתיר הפסקת הריון עד שבעה חדשים, ובאופן שבביצוע הפסקת ההריון לא יהא כרוך בשום סכנה לאם. משבעה חדשים והלאה הדבר כבר יותר חמור, (והחומרא בזה אז כבר הוא יותר מדעת נוטה ומסברת הכרס כביטויו של החו”י להלן באות ד’). מכיון שבמלאות ז’ חדשים בא כבר הולד בהרבה מקרים לידי גמרו. ברור ופשוט הדבר בהלכה, דישראל אינו נהרג על העוברין, ומלבד דעה יחידית סוברים הפוסקים שאיסור מיהא ישנו, אבל דעת הרבה מהפוסקים שהאיסור אינו אלא מדרבנן, או הוא רק משום גדר בנינו של עולם, אבל מחמת איבוד נפשות אין נדנוד כלל, ומשום כך מתיר בשו”ת מהרי”ט ח”ט סי’ צ”ז – צ”ט לסדר בישראלית הפלת ולד בכל היכא שהדבר נחוץ משום רפואת אמו, אפילו באין סיבה של פקו”נ לאם…ובכזאת, ויותר מזאת, צידד להתיר בהדיא בשו”ת שאילת יעב”ץ ח”א סי’ מ”ג… וא”כ הגע בעצמך האם יש צורך, צער וכאב, יותר גדול מזה של נידוננו, אשר יגרם לאם בהולד לה יצור כזה, שכולו אומר יסורים ומכאובים ומיתתו בטוח במשך מספר שנים, ועיני ההורים רואות וכלות באין לאל ידם להושיע?… נראה שזהו המקרה הקלאסי ביותר שיש להתיר. ולא משנה באיזה צורה מתבטאים הכאבים והיסורים, גופיים, או נפשיים. ויסורים וכאבים נפשיים המה במדה מרובה הרבה יותר גדולים ויותר מכאיבים מיסורים גופיים… (ב) וזאת לדעת, כי בדבריהם של המהרי”ט והיעב”ץ לא נזכר כלל שישנו כאלו הפרש בזה בין תוך ג’ חדשים לבין לאחר ג’ חדשים, וההגבלה הסתמית בזה היא רק שיש חילוק בין עקר לצאת לבין לא עקר לצאת, ואדרבה היעב”ץ כותב בהדיא בלשון: כל כמה דלא עקר, ומינה דהא כל כמה דלא עקר אין חילוק באיזה חודש שהיא נמצאת… (ד) גם בשו”ת חוות יאיר סי’ ל”א שהעלה והזכיר בתשובתו שם מדבר זה שניתן לחלק בין קודם מ’ יום לבין אחר מ’ יום, או בין קודם ג’ חדשים לבין אחר ג’ חדשים, הביע כלאחר יד את הסתייגותו מחילוקים כאלה, וכותב בלשון: – מכל מקום אין מבוקשנו לדון מדעת נוטה וסברת הכרס יעו”ש. (ו) באשר על כן כאשר גיליתי דעתי מראש, נלפענ”ד דיש להתיר לכגון נידוננו לסדר הפסקת הריון מיד עם הוודע המבחן הברור והוודאי שאכן יולד ילוד כזה, אפילו עד שבעה חדשים להריונה. ובאופן שסידור הפסקת ההריון תתבצע בצורה כזאת שלא יהא כרוך בה כל סכנה לאם… (ז) אוסיף לומר לרווחא דמילתא, שמה טוב יהא אם אפשר הדבר לסדר שאשה רופאה תבצע את הפסקת ההריון, דבאופן כזה יתווסף עוד דבר המקיל בזה, וזאת לפי דעתם של החו”י והיעב”ץ בתשובותיהם שם. ועוד, שס”ל שהאיסור בישראל בהריגת עובר הוא משום השחתת זרע יעו”ש, ונשים הא אינן מצוות על כך לדעת רוב הפוסקים.
At the beginning of 5737, R’ Moshe Feinstein was presented with a similar question. In contrast to the Tzitz Eliezer’s lenient proposal, R’ Moshe took a much stricter approach relying firmly on the words of the Rambam to come to his final ruling that abortion of any type, whether it be a healthy fetus or one with Tay-Sachs disease, unless it is almost certian that the mother will not survive, constitutes the איסור דאורייתא of רציחה:
שו”ת אגרות משה חושן משפט ב:סה:
הנה בדבר הריגת עובר במעי אמו בישראל וברמב”ם פ”א מהלכות רוצח ה”ט מפורש עוד יותר דהריגת עובר הוא רציחה ממש… ולכן לדינא… איכא איסור רציחה מלא תרצח גם על עובר ורק שפטור ההורגו ממיתה, … ומטעם זה הוריתי שאף שהרופאים אומרים שיש חשש שמא תמות האם כשלא יהרגו את העובר, אף שלענין חלול שבת וכל האיסורין היו מחללין והיו עוברין במדת חשש שאמרו דהא גם בשביל ספק קטן וס”ס מחללין, מ”מ להרוג את העובר יהיה אסור עד שתהיה האומדנא להרופאים גדולה קרוב לודאי שתמות האם…. וגם לענין אונס אם רשאי הרופא לעבור ולא ליהרג… שא”כ יש לו להיות בדין יהרג ואל יעבור…ולכן צ”ע לדינא אם איכא בזה דיהרג ולא יעבור או לא… כתבתי כל זה לענין הפרצה הגדולה בעולם שהמלכיות דהרבה מדינות התיר להרוג עוברים ובתוכם גם ראשי המדינה במדינת ישראל וכבר נהרגו עוברים לאין מספר שבזה”ז הא עוד יש צורך לעשות סיג לתורה, וכ”ש שלא לעשות קולות באיסור רציחה החמור ביותר, שלכן נשתוממתי בראותי תשובה מחכם אחד בא”י הנכתב למנהל ביה”ח שערי צדק ונדפס בחוברת אסיא י”ג המתיר הולדות שע”י בחינות הרופאים כשהוא עובר יותר מג”ח שהעובר הוא במחלת תיי – סקס להפילו, ומצד זה הקדים שעצם הריגת העוברים הוא להרבה פוסקים רק מדרבנן… וברור ופשוט כדכתבתי הלכה הברורה ע”פ רבותינו הראשונים המפרשים והפוסקים ממש שאסור בדין רציחה ממש כל עובר בין כשר בין ממזר בין סתם עוברים ובין הידועים לחולי תיי – סקס שכולן אסורין מדינא ממש, ואין לטעות ולסמוך על תשובת חכם זה ושרי ליה מריה בזה הכו”ח לכבוד התורה ודין האמת
Thus began an extensive back and forth between two of the greatest halachic giants of the last generation, leading to a topic still hotly debated today.The Halacha varies in context of levels of danger to the mother and stage of the pregnancy.
Therefore, it is imperative to consult a Rov in all cases, whether is seems to be a case where one should be maikel or machmir.