Using Maiser Money as a Loan

Can one use Maiser money as a loan for someone in need?

In the following Teshuva, Harav Wosner allows a loan for the needy of up to half of one's Maiser:

אם אפשר להפריש חלק ממעש"כ לגמ"ח וכמה והאם גם הוא מותר ללות מקופה זו? ברור דמותר להפריש חלק לגמ"ח שהוא הגדול שבצדקה…איברא כדאי רק חלק ממנו לא יותר ממחצה כדי שיהי' לו שכיח מעות צדקה לחלק להנצרכים.

שו"ת שבט הלוי ח"ט סי רא

What about lending to ones self with one's own Maiser money?

In his sefer Ahavas Chesed, the Chofetz Chaim rules that if the one with Maiser requires a loan, he can use his own maiser money as well, with a condition attached:

יפריש המעשר מן הקרן לעשות בזה גמ"ח לעניים. וגם הוא יהי' מתר להלות לעצמו כשיצטרך להם אך בתנאי שכשיבוא מי שהשעה דחוקה לו יראה ללות מאחר ולתן לו בכדי שעור מה שלוה בעצמו מאלו המעות

אהבת חסד פרק יח

When One May Overspend on Mitzvos

Notwithstanding the “one-fifth restriction” mentioned above, there are certain Mitzvos where one can go beyond the fifth and even do so by means of borrowing.

The following Gemara lists both Shabbas and Yom Tov as the first two of the three Mitzvos where no restrictions apply: 

מַאי ״כִּי חֶדְוַת ה׳ הִיא מָעֻזְּכֶם״? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי, לְווּ עָלַי, וְקַדְּשׁוּ קְדוּשַּׁת הַיּוֹם, וְהַאֲמִינוּ בִּי וַאֲנִי פּוֹרֵעַ.

ביצה טו ע"ב

The reason for the above is because the expenses one has for Shabbas, YomTov, and expenditures for the school fees of children's chinuch are not included in the original assessment of how much money one is to receive at the beginning of the year: 

כׇּל מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, חוּץ מֵהוֹצָאַת שַׁבָּתוֹת וְהוֹצָאַת יוֹם טוֹב וְהוֹצָאַת בָּנָיו לְתַלְמוּד תּוֹרָה, שֶׁאִם פָּחַת — פּוֹחֲתִין לוֹ, וְאִם הוֹסִיף — מוֹסִיפִין לוֹ.

ביצה טז ע"א

The Alter Rebbe codifies this above-mentioned exception to the restriction as law in his Shulchan Aruch adding, however, that the above only applies if one has the property to use as collateral when one borrows. If one, however, does not have any property, one should not borrow: 

ואף על פי כן תחשב לו לצדקה לענין שיכול להוציא כל הוצאות לימוד בניו הגדולים ממעות מעשר שלו או החומש אם אין ידו משגת משא"כ בשכר הלימוד עצמו כמו שיתבאר בהלכית צדקה. אך מי שאינו מחשב הוצאה זו במעשר או בחומש שלו הרי זה זריז ונשכר כמו שאמרו חכמים כל מזנונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד יום הכפורים מה שעתיד להשתכר בשנה שיהא ניזון משם קצוב לו כך וכך ישתכר בשנה ויש לו ליזהר מלעשות יציאה מרובה שלא יוסיפו לו שכר למזונות אלא מה שפסקו לו חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים והוצאות בניו לתלמוד תורה שאם הוסיף מוסיפין לו ומ[מ]ציאין לו שכר לשעה או לאחר שעה וְכָל הַמַּרְבֶּה בְּהוֹצָאַת שַׁבָּת וּבְתִקּוּן מַאֲכָלִים רַבִּים וְטוֹבִים הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח  וְהוּא שֶׁיָּדוֹ מַשֶּׂגֶת.  וְאַף אִם אֵין לוֹ עַכְשָׁו מָעוֹת מְזֻמָּנִים אֶלָּא חֲפָצִים יְמַשְׁכְּנֵם וְיִלְוֶה עֲלֵיהֶם  וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַמְצִיא לוֹ לִפְרוֹעַ וְעַל זֶה אָמְרוּ רַזַ"ל  אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְווּ עָלַי וַאֲנִי פוֹרֵעַ כְּלוֹמַר שֶׁאֵין הוֹצָאַת שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב עוֹלֶה בְּחֶשְׁבּוֹן הַקִּצְבָה שֶׁנִּקְצַב לוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לִמְזוֹנוֹת כָּל הַשָּׁנָה וּשְׁאָר צְרָכָיו שֶׁכָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים  כָּל מְזוֹנוֹתָיו וְהוֹצָאוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִין לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁקּוֹצְבִין לוֹ כַּמָּה יִשְׂתַּכֵּר בְּשָׁנָה זוֹ לְצֹרֶךְ מְזוֹנוֹתָיו  וּשְׁאָר צְרָכָיו שֶׁל כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה חוּץ מֵהוֹצָאוֹת שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים שֶׁאֵין קוֹצְבִין עָלֶיהָ כְּלוּם אֶלָּא אִם מוֹסִיף בְּהוֹצָאַת שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב מוֹסִיפִין לוֹ. אֲבָל אִם אֵין לוֹ חֲפָצִים לְמַשְׁכְּנָם וְלִפְרוֹעַ בָּהֶם לֹא יִלְוֶה וְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִפְרַע  כִּי מֵאַחַר שֶׁאֵין לוֹ מִשֶּׁלּוֹ אֵין עָלָיו חִיּוּב כְּלָל לְהַרְבּוֹת בְּהוֹצָאַת שַׁבָּת יוֹתֵר מֵהַשָּׂגַת יָדוֹ:

שולחן ערוך אדה”ז סי רמ"ב סעי' ג

This unrestricted budget is likewise highlighted in the Alter Rebbe’s Hilchos Talmud Torah:

ואף על פי כן תחשב לו לצדקה לענין שיכול להוציא כל הוצאות לימוד בניו הגדולים ממעות מעשר שלו או החומש אם אין ידו משגת משא"כ בשכר הלימוד עצמו כמו שיתבאר בהלכית צדקה. אך מי שאינו מחשב הוצאה זו במעשר או בחומש שלו הרי זה זריז ונשכר כמו שאמרו חכמים כל מזנונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד יום הכפורים מה שעתיד להשתכר בשנה שיהא ניזון משם קצוב לו כך וכך ישתכר בשנה ויש לו ליזהר מלעשות יציאה מרובה שלא יוסיפו לו שכר למזונות אלא מה שפסקו לו חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים והוצאות בניו לתלמוד תורה שאם הוסיף מוסיפין לו ומ[מ]ציאין לו שכר לשעה או לאחר שעה

שוע"ר הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה ה

In a letter dated 5722, the Rebbe similarly highlights the importance of spending whatever means necessary on one's children's Chinuch: 

…Jewish parents are always self sacrificing in order to safeguard the happiness of their children. If this is so even in matters which are not very essential, how much more so should this be in such a vital issue as education, which is the foundation of the whole future life.

I am, therefore, confident that you will overcome all difficulties and make the financial sacrifice, if necessary, to ensure the best Torah education for your children. All the more so, since, actually, there is no financial sacrifice involved, as the Torah assures us that all expenses connected with Torah education come under a special account, upon which a Jewish parent can draw as much as he wants. Our Sages state that the blessing of Kesivo vachasimo toivo includes a fixed budget for all needs throughout the year, but this budget does not include expenditures connected with such things as Shabbos and Yom Tov observance and the Torah education of children, which allowances are not fixed and limited, but elastic, and the more money spent for these sacred purposes, the more is provided…

See image of the unsigned letter in Teshura Marosov-Posner page 18

Spending Money on Mitzvos

The following Gemara establishes the rule that one who wants to give more Tzedakah than he is obligated should not give more than one-fifth of what he has: 

אָמַר רַבִּי אִילְעָא, בְּאוּשָׁא הִתְקִינוּ: הַמְבַזְבֵּז — אַל יְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחוֹמֶשׁ. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: הַמְבַזְבֵּז — אַל יְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחוֹמֶשׁ, שֶׁמָּא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁבִּקֵּשׁ לְבַזְבֵּז [יוֹתֵר מֵחוֹמֶשׁ], וְלֹא הִנִּיחַ לוֹ חֲבֵירוֹ. וּמַנּוּ — רַבִּי יְשֵׁבָב. וְאָמְרִי לַהּ: רַבִּי יְשֵׁבָב, וְלֹא הִנִּיחוֹ חֲבֵירוֹ, וּמַנּוּ — רַבִּי עֲקִיבָא.

כתובות נ ע"א

This “one-fifth restriction” is codified as law by the Rambam is his sefer Yad Hachazaka: 

לְעוֹלָם לֹא יַקְדִּישׁ אָדָם וְלֹא יַחֲרִים כָּל נְכָסָיו. וְהָעוֹשֶׂה כֵּן עוֹבֵר עַל דַּעַת הַכָּתוּב שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר (ויקרא כז כח) "מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ" וְלֹא כָּל אֲשֶׁר לוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּ חֲכָמִים. וְאֵין זוֹ חֲסִידוּת אֶלָּא שְׁטוּת שֶׁהֲרֵי הוּא מְאַבֵּד כָּל מָמוֹנוֹ וְיִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. וְאֵין מְרַחֲמִין עָלָיו. וּבָזֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אָמְרוּ חֲכָמִים חָסִיד שׁוֹטֶה מִכְּלַל מְבַלֵּי עוֹלָם. אֶלָּא כָּל הַמְפַזֵּר מָמוֹנוֹ בְּמִצְוֹת אַל יְפַזֵּר יוֹתֵר מֵחֹמֶשׁ. וְיִהְיֶה כְּמוֹ שֶׁצִּוּוּ נְבִיאִים (תהילים קיב ה) "מְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט" בֵּין בְּדִבְרֵי תּוֹרָה בֵּין בְּדִבְרֵי עוֹלָם. אֲפִלּוּ בְּקָרְבָּנוֹת שֶׁאָדָם חַיָּב בָּהֶן הֲרֵי חָסָה תּוֹרָה עַל הַמָּמוֹן וְאָמְרָה שֶׁיָּבִיא כְּפִי מִסַּת יָדוֹ. קַל וָחֹמֶר לִדְבָרִים שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב בָּהֶן אֶלָּא מֵחֲמַת נִדְרוֹ שֶׁלֹּא יִנְדֹּר אֶלָּא כָּרָאוּי לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז יז) "אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ":

רמב"ם הלכות ערכין פ' ח הל' יג

 Rama similarly codifies this restriction as law in his glosses to the Shulchan Aruch but adds that the above-mentioned “one-fifth restriction” applies only to מצות עשה but is not the case when it comes to מצות לא תעשה: 

מי שאין לו אתרוג או שאר מצוה עוברת אין צריך לבזבז עליה הון רב וכמו שאמרו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש אפי' מצוה עוברת [הרא"ש ורבינו ירוחם נ"י ח"ב] ודוקא מצות עשה אבל לא תעשה יתן כל ממונו קודם שיעבור

שו"ע או"ח סי תרנו סעי' א ברמא