The Mitzva of Tzedaka

The Mitzva:

The Mitzva of Tzedaka is repeated numerous amount of times throughout the Torah to underscore its great importance:

מצות עשה ליתן צדקה כפי השגת יד וכמה פעמים נצטוינו בה במצות עשה ויש לא תעשה במעלים עיניו ממנה שנאמר לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך וכל המעלים עיניו ממנה נקרא בליעל וכאילו עובד אלילים ומאד יש ליזהר בה כי אפשר שיבא לידי שפיכות דמים שימות העני המבקש אם לא יתן לו מיד כעובדא דנחום איש גם זו

שו"ע יו"ד סי' רמ"ז סעי' א

Who:

The Mitzva of Tzedaka is incumbent upon every individual, rich and poor alike: 

כל אדם חייב ליתן צדקה אפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב ליתן ממה שיתנו לו ומי שנותן פחות ממה שראוי (לו) ליתן בית דין היו כופין אותו ומכין אותו מכת מרדות עד שיתן מה שאמדוהו ליתן ויורדים לנכסיו בפניו ולוקחין ממנו מה שראוי לו ליתן:

שו"ע יו"ד סי' רמ"ח סעי' א

What:

The minimum amount of Tzedaka one must give is no less than one-third of a shekel a year (the equivalent of approximately 11.33 in modern U.S dollar): 

לעולם לא ימנע אדם עצמו פחות משלישית השקל לשנה ואם נתן פחות מזה לא קיים מצות צדקה

שו"ע יו"ד סי' רמ"ט סעי' ב

When:

There is a notable exception to the all-inclusive Mitzva of Tzedaka, that being, one who only has the money of others:

ואם אין בידך אלא משל אחרים אל תתן צדקה שמא לא יהיה לך במה לשלם:

ספר החסידים שצה

Similarly, such an individual should not make pledges or acquire seforim with such monies:

רבן שמעון אומר אם חובו מרובה מהקדשו לא הקדיש כלום לכך אדם שחייב לאחרים ממון ואין לו משלו לא יקנה ספרים ולא יתן צדקה ולא ישכיר סופרים ולא יתן נרות לב"ה. ועל זה נאמר (ישעיהו סא ח) שונא גזל בעולה מי שיש לו ממון מאחרים כל תקנות שיוכל לעשות לתקנת אותם שהפקידו בידו יעשה:

ספר החסידים שצז

Giving Tzedakah on Someone Else's Behalf

Reb Yankel Katz had the custom of purchasing the honor of saying the Atah Horiasa for the Frierdiker Rebbe. In the year 5708, R’Yankel was not present, and the Rebbe decided to purchase the Atah Horaisa in his place.

In the following letter written to R’ Yankel Katz the Rebbe explained the motives that led him to that decision:

ב"ה, כ"ה תשרי תש"ח כבוד הוו"ח אי"א נו"נ מו"מ באמונה מוהר"י שי' הכהן [כ"ץ] …לויט ווי איר ווייסט, איז יעדער יאר שמחת תורה אין דער פרי פארקויפט מען לויט דעם סדר פון כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א, פסוקי אתה הראת פאר דעם מרכז לעניני חנוך. דעם יאר, אז איר זייט דא ניט געווען, בין איך לכתחילה געווען מסופק וואס צו טאן: א) צי קויפן פאר אייך א פסוק, ב) אויב יא, פאר וואס פאר א סכום, ובפרט אז איר האט ניט געשריבן וועגן דעם. דערנאך אבער, נעמענדיק אין אכט אז: א) לויט דעם אלטן רבי'נס לשון (אגרת הקדש סימן טז) לא נעלם ממני צוק העתים אשר נתדלדלה הפרנסה.. ועם כל זה לא טוב הם עושים.. אשר קפצו ידם הפתוחה מעודם עד היום הזה ליתן ביד מלאה ועין יפה. ב) הצדקה אינה רק הלואה להקב"ה... וגמולו ישלם לו בכפלים בעולם הזה. ג) יש לחוש.. כשחבריו נמנים לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהם. ד) ווי איך האב אמאל געהערט פון כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א "אז מען דארף ניט באווייזן א וועג אויף פארקלענערן". ה) זכין לאדם שלא בפניו - איז בא מיר געבליבן, אז איך פון מיין זייט דארף רעכענען און זאגן אז אזוי ווי פאר-א-יארן קויפט איר א פסוק און פאר דעם זעלבן סכום (ח"י פעמים ח"י דולר). די פסוקי "אתה הראת" שמחת תורה אין דער פרי, וואס מ'האט געקויפט פאר די וואס זיינען דא ניט געווען, האט געזאגט כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א. בברכת כט"ס לו ולכל ב"ב שיחיו,

אג"ק ח"ב עמ' שה

Hashem Has Many Messengers to Provide

From the following Passuk in Parshas hamon and Rashi thereon we see how a Yid must trust that Hashem has many different avenues for how to provide:

Shemos 16:32

וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהֹוָ֔ה מְלֹ֤א הָעֹ֙מֶר֙ מִמֶּ֔נּוּ לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם לְמַ֣עַן ׀ יִרְא֣וּ אֶת־הַלֶּ֗חֶם אֲשֶׁ֨ר הֶאֱכַ֤לְתִּי אֶתְכֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּהוֹצִיאִ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

Rashi

לדרתיכם. בִּימֵי יִרְמְיָהוּ; כְּשֶׁהָיָה יִרְמְיָהוּ מוֹכִיחָם לָמָּה אֵין אַתֶּם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה? וְהֵם אוֹמְרִים נַנִּיחַ מְלַאכְתֵּנוּ וְנַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, מֵהֵיכָן נִתְפַּרְנֵס? הוֹצִיא לָהֶם צִנְצֶנֶת הַמָּן אָמַר לָהֶם אַתֶּם רְאוּ דְּבַר ה', שִׁמְעוּ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא רְאוּ, בָּזֶה נִתְפַּרְנְסוּ אֲבוֹתֵיכֶם, הַרְבֵּה שְׁלוּחִין יֵשׁ לוֹ לַמָּקוֹם לְהָכִין מָזוֹן לִירֵאָיו

The abovementioned point, that Hashem can use even “farfetched’ avenues to provide is highlighted in the following story brought in the Gemara: 

A certain person came before Rava to request charity. He said to him: On what do you normally dine? He said to him: On a fattened hen and aged wine. He said to him: And were you not concerned for causing a burden to the community by expecting such opulent foods? He said to him: Is that to say that it is from their funds that I eat? I eat from the support of the Merciful One. This would seem to be a reasonable argument, as we already learned that in the verse “the eyes of all wait for You, and You give them their food in its time” (Psalms 145:15), the phrase: At their time, is not stated, rather “in its time.” This teaches that the Holy One, Blessed be He, gives each and every one his personally appropriate sustenance at its proper time, and the community is merely His agent in discharging His will. Therefore, the man is justified in maintaining his standard.In the meantime, while they were talking, Rava’s sister, who had not seen him for thirteen years, came. And as a gift, she brought him a fattened hen and aged wine. Rava said to himself: What is this that happened in front of me that suddenly I am brought food that I do not usually eat? He then understood that this was a providential response to what he had earlier said to the man. Rava said to him: I have responded [na’aneti] to your contention. Arise and eat.