Gain perspective on how we balance financial hardships with Torah and Mitzvos, as illuminated by Torah and the Rebbe’s Hadracha.
top of page
בס"ד
Current Events Illuminated by Torah and the Rebbe's Hadracha
Search
In response to a financially discouraged individual in the year 5725; the Rebbe shares a thoughtful tool for strengthening one's bitachon: reflecting on all the good that Hashem does in one’s life. The foundational reflection:
… Surely he knows that it is not only a matter of world outlook for a Jew, but one of the very foundations of the Jew's faith, that G-d's Providence extends to everyone individually, and in every aspect of one's individual life. How much more so where it is not only an individual matter, but is related to the Parnosso of the whole family. At the same time it should be remembered that G-d's Providence is a benevolent Providence; that G-d is the Essence of Goodness and desires to do good, for, "It is in the nature of the good to do good."... It is only necessary to reflect upon this frequently and deeply, and all anxiety and worry would be dispelled at once.
The generational reflection:
…If the above is true in every case and at all times and places, it should certainly be obvious to Jews in our own time, since every one of us has seen G-d's kindness, especially Jews who had a miraculous escape from the dangers of the second World War. How can one allow himself to be so confused by the Yetzer Hara, as to be overcome by anxiety or worry?
How one should reflect:
…. But this faith should not be merely a matter of lip service, but must have the full force of conviction. And this is not hard to achieve, if one reflects on what has been said above, and frequently, calmly and objectively.
In a Farbrengen dated the 13th of Nissan 5743, the Rebbe posited that the concept of spreading Yiddishkeit in a way of לכתחילה אריבער has just as much relevance in the present day of age as it did back in the times of the Rebbe Maharash.
In an example of its present-day relevance, the Rebbe went on to explain that when necessary, one should go into debt for Jewish furtherance causes:
ישנה הוראה ונתינת כח מיוחדת מאדמו״ר מהר״ש, …שאמר: העולם טוענים כך וכך כו', ואני אומר שצריכים לילך ״לכתחילה אריבער״. והוראה זו היא ״צו־דורנו״ - שכללות העבודה בהפצת התורה והיהדות כו', צריכה להיות באופן ד״לכתחילה אריבער״. וכידוע סיפור כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו בנוגע לאופן התעסקותו בצרכי ציבור - שעבודתו לא היתה מוגבלת ומצומצמת לפי ערך כמות הכספים שהיו לו ב״מזומן״, אלא תמיד הי׳ שרוי ב״חובות״!... - הוא לא פחד מ״חובות״!... וכאשר פרע את ה״חובות״ הקודמים - לקח ״חובות״ חדשים, כדי שיוכל להרחיב את הפעולות דהפצת התורה והיהדות. ולא כדעת הטועים שכדי להיות במנוחת הנפש ומנוחת הגוף אין להוציא יותר ממה שיש ב״מזומן״ - הנה על זה באה הוראת רבותינו נשיאינו שצריכים להתנהג באופן ד״לכתחילה אריבער״!... מנוחת הנפש אמיתית יכולה להיות רק כאשר ממלאים את העבודה והשליחות (״עביד עבידתי״׳) בהתאם להוראת נשיא דורנו, שכאשר עוסקים בהרבצת התורה, הפצת היהדות והפצת המעיינות - אין לצאת ידי חובתו בפעולות שהם לפי ערך ה״מזומן״ שיש בידו, אלא צריכים לקחת ״חובות״ כדי שיוכלו לעסוק בפעולות אלו באופן של הרחבה.
The לכתחילה אריבער qualification; a relatively realistic “אריבער”:
וביחד עם זה - צריכים לזכור שאין להתנהג באופן המתאים לעולם התוהו, שאז - אין זה ״אריבער״ ביחס ל״הרים״ ו״גבעות״, כי אם באופן שאינו שייך כלל להנהגת העולם! - לא זו היתה הוראתו של אדמו״ר מהר״ש, ואין זה סדר העבודה על פי תורה.
When the deed has been done, there is no need to worry:
ואף על פי שדבר שכבר נעשה באופן האמור (הנהגה דעולם התוהו) הרי אדרבה - ״תבוא עליו ברכה״ על זה שחטף ועשה כן (באופן ד״חטוף ואכול כו'״), כנ״ל, אבל אף על פי כן, מכאן ולהבא צריכה להיות ההנהגה ד״לכתחילה אריבער״ בערך להנהגת העולם, כלומר, למעלה מ״הרים״ ו״גבעות״ שבעולם, אבל ביחד עם זה - בערך להנהגת העולם ובהנהגת העולם.
תורת מנחם - התוועדויות תשמ״ג ח״ג ע׳ 1287
bottom of page